עורכת דין הגישה עתירה לבג״ץ ובה שלושים ושישה פסקי דין שאינם קיימים. היא לא השתמשה ב-ChatGPT. היא השתמשה באתר מבוסס בינה מלאכותית שקולגות המליצו עליו, ושנראה בדיוק כמו כלי מחקר משפטי.
זו הנקודה שרוב הדיון על ״הזיות״ מפספס. הכשל אינו קורה כשמשפטן שואל צ׳אט פתוח שאלה משפטית ומקבל תשובה מומצאת. במצב הזה רוב המשפטנים כבר חשדנים. הכשל קורה שלב אחד מאוחר יותר, כשהפלט מגיע ארוז כמו תוצר משפטי: שם צדדים, מספר הליך, שנה, ציטוט בגרשיים. האריזה היא שמנטרלת את הביקורת, לא התוכן.
מה בית המשפט אמר, ומה השתנה מאז
בפברואר 2025 קבע בית המשפט העליון בבג״ץ 38379-12-24 (השופטים כנפי-שטייניץ, מינץ ואלרון) כי עורך דין שמגיש אסמכתאות בדויות חוטא כלפי ארבעה: כלפי הלקוח, כלפי בית המשפט, כלפי הצד שכנגד וכלפי כבוד המקצוע. בית המשפט מנה את הסעדים העומדים לרשותו, ובהם סילוק ההליך, מחיקת כתב הטענות, הוצאות אישיות על עורך הדין והליכים משמעתיים. באותו מקרה הוא נמנע מהטלת סנקציה, וציין שמדובר במקרה ראשון.
ההימנעות הזו נגמרה. במהלך 2025 החלו ערכאות דיוניות להטיל הוצאות אישיות בסכומים של אלפי שקלים, ובאוגוסט 2025 הוטלו הוצאות אישיות על עורכת דין שהציגה אסמכתאות שמקורן בבינה מלאכותית. דיווח על כך פורסם ב-law.co.il. מי שקורא את פסיקת 2025 כאזהרה תיאורטית קורא אותה שנה באיחור.
במקביל, גילוי הדעת של ועדת האתיקה הארצית בעניין שימוש בבינה מלאכותית (החלטה את/60/24) קובע חובה אקטיבית, ולא המלצה: ״נדרש עורך הדין לבדוק אותו באופן פרטני ומדוקדק ולוודא את מהימנות המידע המוצג בפלט ולאשש אותו, וככל שרלוונטי, תוך מציאת אסמכתאות רלוונטיות חיצוניות לאימות העובדות המוצגות בפלט״. ועדת האתיקה מוסיפה שהסתמכות בלא אישוש עלולה להיחשב הפרה של חובת הנאמנות והמסירות לפי סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין וכלל 2 לכללי האתיקה המקצועית.
הנוהל: ארבעה שלבים
הנוהל שלהלן אינו מיועד למי שמחפש להוכיח שהמודל טעה. הוא מיועד למי שמתכוון להגיש. הוא לוקח דקות ספורות לאסמכתה, והוא נבנה כך שכל שלב חוסם כשל אחר.
שלב א: הפרדה בין הטענה לאסמכתה
לפני כל בדיקה, מפרידים את הטיוטה לשתי עמודות: מה נטען, ועל מה זה נשען. אסמכתה שאי אפשר לשייך לטענה מסוימת היא סימן מובהק שהיא נוצרה כקישוט ולא כתמיכה. אסמכתה מיותרת היא אסמכתה חשודה, וזו ההערכה הזולה ביותר בכל התהליך.
שלב ב: אימות קיום
פותחים את האסמכתה במאגר שאתם מנויים אליו, לפי מספר ההליך. לא לפי שם הצדדים, ולא באמצעות חיפוש חופשי. מספר הליך הוא מזהה יחיד, ושם צדדים חוזר על עצמו בעשרות תיקים. מודלים מייצרים צירופים סבירים של שם ומספר, וחיפוש לפי שם מוצא ״משהו דומה״ ומאשר את הטעות.
שלב ג: אימות תוכן
אסמכתה שקיימת אינה אסמכתה שאומרת את מה שיוחס לה. קוראים את הפסקה שממנה נלקח הציטוט, ובודקים שלושה דברים: שהמשפט מופיע כלשונו, שהוא נאמר בדעת הרוב ולא בדעת מיעוט או באמרת אגב, ושהוא לא נאמר כתיאור טענת צד. הכשל הנפוץ ביותר אינו פסק דין שלא קיים אלא פסק דין קיים שאומר את ההפך.
שלב ד: אימות תחולה
בודקים שההלכה עדיין עומדת, שלא שונתה בחקיקה, ושהערכאה והנסיבות רלוונטיות לתיק שלכם. גילוי הדעת מציין במפורש שיכולות המערכות בעברית ובמשפט הישראלי נמוכות אף מיכולותיהן באנגלית, ושספק אם יש להן גישה למאגרים המשפטיים הסגורים. הפער הזה הוא בדיוק במקום שבו נמצאת ההלכה העדכנית.
נקודות הבקרה
- מי בודק. הבודק אינו מי שניסח. מי שניסח כבר משוכנע, וזה בדיוק מה שהנוהל בא למנוע
- מתי בודקים. לפני העריכה הלשונית ולא אחריה. אסמכתה שנפסלת מייתרת פסקה שלמה, ואין טעם ללטש טקסט שיימחק
- מה מתעדים. ליד כל אסמכתה מסמנים את תאריך האימות ואת המאגר שבו אומתה. אם תישאלו, זה ההבדל בין תקלה לרשלנות
- מה קורה כשלא הצלחתם לאמת. כאן נמצאת ההוראה שהכי פחות מוכרת. גילוי הדעת קובע שאם עורך דין שהשתמש במערכת פתוחה לא הצליח לאמת את המידע, חובתו ליידע את בית המשפט ואת הצד שכנגד, ולציין בהערת שוליים בכתב הטענות שהשתמש במערכת בינה מלאכותית, באיזו מערכת, ומהי השאילתה שבה השתמש
מה הנוהל הזה לא פותר
הוא בודק אסמכתאות. הוא אינו בודק את איכות הטיעון, את בחירת העילה או את האסטרטגיה, והוא אינו תחליף לשיקול דעת מקצועי. ועדת האתיקה ניסחה זאת חד: מערכות בינה מלאכותית ״לא יכולות להחליף, ולו באופן חלקי, את השיפוט ושיקול הדעת המקצועי של עורך הדין״.
הוא גם אינו מכסה את מה שהמודל לא אמר. אסמכתה מרכזית שנעדרת מהטיוטה לא תעלה באף אחד מארבעת השלבים, משום שאין מה לבדוק. נוהל אימות מגן מפני מה שנכתב, ולא מפני מה שחסר.
ולבסוף, הוא אינו מכשיר הזנת חומר חסוי למערכת פתוחה. זו סוגיה נפרדת, שגילוי הדעת מקדיש לה פרק שלם, והיא נדונה בנפרד.
למה זה חשוב עכשיו
בין פברואר 2025 להיום עבר הדיון הישראלי מהשאלה ״האם מותר״ לשאלה ״מה נדרש״. גילוי הדעת קבע נורמה, בית המשפט העליון קבע שהיא נאכפת, וערכאות דיוניות התחילו לתמחר אותה. הפער היחיד שנותר פתוח הוא בין הנורמה לבין נוהל עבודה שמישהו במשרד באמת מריץ. את הפער הזה סוגרים בנוהל, לא בכוונה טובה.
מסמך זה הוא ניתוח מקצועי ואינו ייעוץ משפטי. גילוי הדעת מבהיר כי אין באמור בו כדי למצות את הכללים החלים, וכי כל עורך דין נדרש להפעיל שיקול דעת פרטני.