Darrow על תפקיד עורך הדין: הטכנולוגיה מרחיבה את הרשת, השיפוט נשאר אנושי

איור: רשת דייגים רחבה מעל שלל גדול ולפניה מגש מיון אחד עם דג שנבחר, כמשל לטכנולוגיה שמרחיבה את הרשת כשהשיפוט נשאר אנושי

אטיה רוטמן פרנד, סגנית נשיא לשותפויות ליטיגציה ב-Darrow, פרסמה ב-15 בדצמבר ב-Artificial Lawyer מאמר שמציג שלוש דרכים שבהן טכנולוגיה מגבירה את השיפוט האנושי במשפט. המאמר מסומן כתוכן ממומן של Darrow, והטענה המרכזית שלו פשוטה: AI שווה משהו רק כשאדם מכוון אותו, והאחריות על ההכרעה, על האתיקה ועל השאלה מהו נזק נשארת אצל עורך הדין.

מי עומדת מאחורי הטיעון

Darrow נוסדה ב-2020 בידי Evyatar Ben Artzi (מנכ"ל) ו-Gila Hayat (CTO), ופועלת מניו יורק ומתל אביב. החברה סורקת מידע ציבורי כדי לאתר הפרות חוק אפשריות ולהעביר אותן למשרדים שמייצגים תובעים. לפי הודעה שפרסמה החברה ב-19 בנובמבר, הפלטפורמה מתמקדת בתחומים כמו נזיקין המוני, הגבלים עסקיים, פרטיות, הגנת הצרכן, ניירות ערך ומרמה. באותה הודעה סיפרה החברה שארגון מימון ההתדיינות הבינלאומי ILFA העניק לה את הפרס הראשון שלו לחברת הטכנולוגיה המשפטית החדשנית. החברה מציגה גם נתונים משלה: יותר מ-5 מיליון נקודות מידע שמנותחות בחודש, ו-18 מיליארד דולר בהזדמנויות התדיינות פוטנציאליות שזוהו בחמש השנים האחרונות.

ההקשר הזה חשוב לקריאת המאמר. מדובר בטיעון של חברה שהמודל העסקי שלה בנוי בדיוק על החיבור בין ניתוח נתונים לבין החלטה אנושית של עורך דין אם להגיש תביעה.

שלוש הטענות

הטענה הראשונה עוסקת בליטיגציה ככלי לאחריותיות. לפי רוטמן פרנד, AI יכול לסרוק כמויות גדולות של מידע ציבורי, כמו רשומות ממשלתיות, רשתות חברתיות ונתוני שוק ובריאות, ולזהות דפוסים שמרמזים על הפרה. במקום לחכות לתלונות שמגיעות אחת אחת, אפשר לאתר את הבעיה מוקדם. אבל לדבריה, הטכנולוגיה רק מרחיבה ומחדדת את הרשת, ועורכי הדין הם שמחליטים מה נחשב נזק ואיך לפעול.

הטענה השנייה היא ש-AI הוא בעל ברית ולא תחליף. הכותבת נשענת על פרופ' David Yosifon מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת סנטה קלרה, שמשווה את ה-AI לדפוס: טכנולוגיה ששינתה את העבודה המשפטית בלי לבטל את הצורך בעורכי דין. העבודה המכנית, כמו סקירת מסמכים, עוברת למכונה, והזמן שמתפנה אמור להיות מוקדש לשיקול דעת מוסרי ואתי. לפי Yosifon, מלאכת השיפוט נופלת בסופו של דבר על בני אדם.

הטענה השלישית נוגעת ללקוח. בהסתמך על Richard Susskind, רוטמן פרנד כותבת שיכולת משפטית תוטמע יותר ויותר במערכות יומיומיות: ציות מובנה בתוך תהליכים של חברות, וכלים שיעזרו לאנשים פרטיים לזהות את זכויותיהם ולממש אותן. גם כאן, לדבריה, עורכי הדין לא נעלמים. הם אלה שמעצבים את המערכות, קובעים את מעקות הבטיחות ומגדירים מתי עניין עובר לטיפול אנושי.

מה אפשר לקחת מזה

המאמר לא מציג נתונים חדשים או מחקר, וחלקו האחרון מזמין את הקוראים לפנות ל-Darrow לייעוץ. הערך שלו הוא בניסוח עמדה שחוזרת בשוק: הכלים מגדילים את היקף מה שעורך הדין רואה, אבל לא מעבירים אליהם את ההחלטה. בעולם התביעות הייצוגיות, שבו הסינון הראשוני של אותות עובר יותר ויותר למכונה, השאלה המעשית היא איפה עובר הקו בין איתור לבין הכרעה, ומי נושא באחריות כשההמלצה של המערכת מתבררת כשגויה.

עוד בנושא

מקורות

פסיקה ורגולציה לפני שהן מגיעות אליכם מהלקוח

גיליון חודשי אחד, למשפטנים שרוצים לדעת מה נפסק, מה השתנה ברגולציה, ומה זה משנה לעבודה שלהם בפועל. בלי ספאם, וניתן להסיר את ההרשמה בכל עת.