בסוף ספטמבר 2026 פורסמו, בהפרש של שלושה ימים, שתי עמדות הפוכות על השאלה מה יישאר לעורכי הדין כשה-AI מייצר טיוטות ומידע כמעט בחינם. Harvey טוענת שהערך עובר לשיקול הדעת ושצריך ללמד אותו במכוון. ריצ'רד סאסקינד טוען ששיקול הדעת לא יציל את המקצוע, כי גם מכונות יודעות להתמודד עם אי-ודאות.
העמדה של Harvey: שיקול דעת כמיומנות שמתרגלים
ב-25 בספטמבר פרסמה Harvey בבלוג שלה סיכום של שיחה מקוונת עם אנשי אקדמיה ופרקטיקה: בובי צ'סני, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת טקסס, ג'ונה פרלין מ-Georgetown Law, טים דאנקן מ-BU Law וג'ף קלי, שותף לחדשנות ו-AI במשרד Nelson Mullins. חשוב לזכור שמדובר בטקסט של ספקית כלי AI משפטיים, שמציגה בו גם את המוצר שלה כסביבת תרגול לסטודנטים. דוח אחר שהזמינה Harvey, על חמש רמות של שליטה ב-AI בצוותים משפטיים, פורסם בספטמבר.
הטענה המרכזית: כשמידע וטיוטה ראשונה נעשים זולים, מה שמבדיל עורך דין הוא היכולת להחליט מה חשוב, לבחון טיעון ולהגן על עמדה. צ'סני מכנה את בדיקת ההנחות והחולשות של טיעון "הנדסה אינטלקטואלית". לפי הסיכום, טקסט רהוט של מודל שפה אינו זהה לנימוק תקין, ולכן יש לפתח את שיקול הדעת בכוונה ולא להשאיר אותו ללמידה אגבית.
הדוברים לא הציגו תמונה של התדרדרות פשוטה. פרלין דיווח שלא ראה שינוי ברור בכתיבה של הסטודנטים שלו, ואולי אף שיפור אצל החלשים שבהם. במקביל הם התייחסו ברצינות לסיכון של "כניעה קוגניטיבית" ושל אובדן מיומנויות. ההצעות המעשיות כוללות יותר התנסות קלינית, שיתופי פעולה בין משרדים לפקולטות ומבחנים בכיתה ללא AI. צ'סני עצמו שלח לסגל ביוני מזכר שקורא לחזור להוראה סוקרטית בכיתה ולהגביל שימוש במסכים בזמן הדיון.
הסיכום נוגע גם במבנה המשרדים. העבודה של עורכי דין צעירים, כמו בדיקות Due Diligence, הייתה דרך הלימוד העיקרית שלהם, ולקוחות כבר מערערים על התשלום עליה. לפי הסיכום, הפירמידה של המשרד הגדול עשויה להפוך ל"אובליסק", צר יותר בבסיס. על משרד שמוותר על הפירמידה לגמרי כתבנו בסקירה של Pierson Ferdinand.
העמדה של סאסקינד: המכונה תטפל גם באי-ודאות
ב-28 בספטמבר דיווח האתר הבריטי Legal Futures על הדברים שכותב סאסקינד במהדורת יום השנה ה-30 לספרו The Future of Law, שראה אור לראשונה ב-1996 בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד. המהדורה כוללת פרק פתיחה חדש והערות עדכניות לכל אחד מהפרקים.
לפי סאסקינד, עורכי דין טועים כשהם מניחים ששיקול הדעת ישמור על עבודתם. שיקול דעת, הוא כותב, הוא הדרך האנושית להתמודד עם אי-ודאות, והשאלה האמיתית היא האם מכונה יכולה להתמודד איתה. תשובתו חיובית: המכונה נשענת על כמויות עצומות של נתונים, בעוד שבני אדם נשענים על מאגר מצומצם של ניסיון אישי. "כשמסתכלים על זה כך, טענת שיקול הדעת נופלת", הוא כותב.
סאסקינד מציג גם לוח זמנים. לדבריו, עד תחילת שנות ה-30 מערכות בינה מלאכותית יוצרת יהיו אמינות לרוב הצרכים המעשיים, ורבות מהן יוחלפו או ישודרגו בטכניקות חדשות שלא יזדקקו לפיקוח אנושי. הוא אף מעריך שאדם בתוך הלולאה צפוי לפגוע בביצועים יותר משישפר אותם.
ההשלכות לפי סאסקינד: לבנות, לא להתחרות
המסקנה העסקית שלו חדה. לעורכי דין יש שתי אפשרויות, להתחרות ב-AI או לבנות אותו, וככל שהמערכות משתפרות, התחרות הופכת פחות ריאלית. המודל העסקי שהוא מתאר עובר מחיוב לפי זמן לרישוי של מערכות, שירותים ותוכן שמאפשרים ללקוחות לטפל בעצמם בחלק גדול מהעבודה המשפטית. הוא מצביע גם על מערכות התרעה מוקדמת בארגונים גדולים, שיזהו סיכון להפרת חוזה או להתדיינות לפני שהוא מתממש, ומתאר זאת כמעבר מפתרון בעיות למניעתן.
לפי הדיווח, סאסקינד מעריך שהשינוי יובל בעיקר בידי חברות הזנק, רבות מהן עדיין לא קיימות, ולא בידי השחקנים הוותיקים. הוא מעיר שחלק מהמשרדים המובילים מקדמים AI בפומבי, אבל רואים בו בעיקר כלי להגדלת רווחים בתוך מבנה הפירמידה הקיים. בתחומים מסוימים, כמו משפט פלילי, הוא מעריך שהחברה עשויה להתעקש על מעורבות אנושית מטעמים עקרוניים.
שתי תחזיות, שני אופקי זמן
ההבדל בין העמדות הוא גם הבדל באופק. Harvey והאקדמאים שבשיחה עוסקים בשאלה איך להכשיר את מחזורי הסטודנטים והמתמחים של השנים הקרובות, עם הכלים שקיימים היום. סאסקינד מדבר על העשור הבא ועל מערכות שעדיין לא קיימות. השאלה שתכריע ביניהן, האם מכונות יגיעו לאמינות שמאפשרת לוותר על פיקוח, היא עדיין תחזית ולא עובדה.
עוד בנושא
- Harvey מפרסמת מסגרת לשליטה ב-AI בצוותים משפטיים: חמש רמות ומעבר אחד מרכזי
- משרד בלי פירמידה: Pierson Ferdinand עובר את רף 300 השותפים, ו-Driven Lawyers נפתח באמסטרדם