בית המשפט העליון, בשבתו כבג״ץ, דחה ב-23 בפברואר 2025 עתירה נגד בית הדין השרעי לערעורים, שהטיעון המשפטי בה נשען ברובו על פסקי דין וציטוטים שאינם קיימים. השופטת גילה כנפי-שטייניץ קבעה שבסבירות גבוהה מקור ההפניות בכלי בינה מלאכותית, ושעורך דין שמגיש כתב טענות כזה מועל בחובותיו כלפי הלקוח, בית המשפט, הצד שכנגד והמקצוע.
מה היה בעתירה
ההליך, בג״ץ 38379-12-24 פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים, עסק בעתירה של אישה נגד פסיקת בית הדין השרעי לערעורים, שהותירה על כנו סעיף בהסכם גירושין. לטענתה, הסעיף ויתר על זכויותיה הרכושיות בלי שהבינה זאת. בית הדין השרעי דחה את בקשתה לבטל את הסעיף, וערעורה נדחה. את פסק הדין בבג״ץ כתבה כנפי-שטייניץ, והשופטים דוד מינץ ויוסף אלרון הצטרפו אליה.
לפי הדיווח בתקדין וב-mako, העתירה הפנתה ל-36 פסקי דין והחלטות. חלקם לא קיימים כלל, חלקם צוטטו באופן שגוי וחלקם הובאו לתמיכה בטענות שאין להן קשר לתוכנם. לפי ICE, חמישה מפסקי הדין לא היו קיימים, ב-14 הפניות נפלו טעויות בסיסיות ו-24 ציטוטים היו פרי דמיון. הסכום עולה על 36, כלומר חלק מההפניות נמנו ביותר מקטגוריה אחת. אותו פירוט מופיע גם ברשימה בוואלה.
עורכת הדין של העותרת, שלפי ICE פעלה מטעם הסיוע המשפטי, תיארה תחילה את הדבר כ"טעות טכנית". כשהתבקשה להמציא את פסקי הדין, הודתה שהסתמכה על אתר שהומלץ לה על ידי עמיתים, בלי לבדוק את המידע. היא לא ציינה את שם האתר.
מה קבע בית המשפט
לפי הדיווחים, השופטת כתבה שפסקי הדין שאינם קיימים, ההפניות שאינן עקביות והציטוטים המומצאים מצביעים בסבירות גבוהה על כלי מבוסס בינה מלאכותית שהפיק "הזיות", כלומר תוכן כוזב שמוצג כעובדה. כדי שלא לפגוע בעותרת בשל התנהלות באת כוחה, בית המשפט בחן את העתירה לגופה, ודחה אותה בלי צו להוצאות משלא מצא עילה להתערב בפסיקת בתי הדין השרעיים.
הקביעות העקרוניות, כפי שדווחו:
- שימוש ב-AI אינו פוטר עורך דין מאחריותו המקצועית ומשיקול דעתו. אין להגיש לבית המשפט מסמך שנכונותו לא נבדקה בקפידה.
- עורכי דין צריכים להשתמש בכלים באופן אחראי, זהיר וביקורתי, להבין את מגבלותיהם ולהתעדכן בחוזקות ובחולשות שלהם.
- הגשת כתב טענות שנשען על אסמכתאות שאינן קיימות היא הפרת חובות כלפי הלקוח, בית המשפט, הצד שכנגד והמקצוע כולו.
לפי תקדין, פסק הדין מזכיר גם שלשכת עורכי הדין כבר פרסמה גילוי דעת על חובות עורכי הדין בשימוש בבינה מלאכותית, ושהגשת כתבי טענות כוזבים עשויה להוביל להליך משמעתי.
הפעם בלי סנקציות, בפעם הבאה כן
מאחר שזה המקרה הראשון מסוגו שהגיע לבית המשפט העליון, השופטת בחרה, "הרבה לפנים משורת הדין" כלשונה, שלא להפעיל סנקציות. אבל היא פירטה את הכלים שיעמדו לרשות בתי המשפט בהמשך: דחיית הליך שנשען על אסמכתאות בדויות על הסף, בלי דיון לגופו; השתת הוצאות אישיות על עורך הדין ולא על הלקוח, שכן חיוב הלקוח יהיה "בבחינת תשלום כפל"; והעברת העניין לטיפול משמעתי בלשכה. על השימוש בכלים האלה במקרים הבאים כתבה, לפי כלכליסט: "אין זו זכות אלא חובה".
מעבר להזיות: ראיות, דיפ-פייק וסודיות
פסק הדין לא נעצר באסמכתאות. לפי ICE, השופטת ציינה שבתי משפט בעולם כבר מתמודדים עם ראיות שנוצרו בבינה מלאכותית, והזהירה מפני "דיפ-פייק" שמייצר הקלטות, תמונות וסרטונים של אירועים שלא קרו. לפי תקדין וכלכליסט, היא הצביעה על הקושי לבחון את מהימנותן של ראיות כאלה ועל כך שאי אפשר לחקור את יוצריהן בחקירה נגדית. בית המשפט לא הכריע בשאלות האלה, אבל סימן אותן.
עוד הזהירה השופטת, לפי ICE, שהזנת נתוני לקוח למערכת AI, גם לאחר השמטת פרטים מזהים, עלולה להוביל לזליגת מידע ולהיחשב הפרה של חובת הסודיות.
לא נגד הטכנולוגיה
פסק הדין מדגיש שהבעיה אינה השימוש ב-AI אלא השימוש בו בלי בקרה. השופטת מנתה יתרונות אפשריים, בהם הנגשת הדין והגברת הגישה לערכאות, העמקת המחקר המשפטי, שיפור כתבי הטענות וקיצור ההתדיינות. לפי ICE, היא ציטטה את נשיא בית המשפט העליון של ארה״ב, ג'ון רוברטס, על הפוטנציאל של הכלים, ולפי mako הפנתה גם למאמר של עידו בר-גיל על שימושים כמו ניסוח חוזים, זיהוי סיכונים ושיפור ניסוח. ובלשונה, לפי mako: "אל לנו לשפוך את התינוק עם המים".
עבור משרדים שכבר עובדים עם כלי AI, המשמעות המעשית ישירה: כל אסמכתה בכתב טענות צריכה להיבדק מול המקור, במאגר מוכר, לפני ההגשה. בית המשפט העליון הודיע מראש שהסלחנות של המקרה הראשון לא תחזור.