ריאן מקדונה, שכותב על טכנולוגיה ועבודה משפטית, פרסם ב-14 באוקטובר מאמר שמנסה לקחת לקח מעולם הפיתוח: אם סוכני AI הופכים ניסוח לזול, ייתכן שהמסמך כבר אינו יחידת העבודה הנכונה. במקומו הוא מציע לנהל רשומה מובנית ומתוחזקת של התיק, ולהשאיר את המסמכים בתפקיד של ראיה ושל מכשיר משפטי.
נקודת המוצא: Anthropic מחליפה את Git
המאמר נפתח בפוסט שפרסמה Anthropic יום קודם, ב-13 באוקטובר, על Scion, מערכת ניהול גרסאות פנימית שהחליפה את Git במאגר הקוד המרכזי שלה. לפי Anthropic, מספר המיזוגים היומי במאגר קפץ מכ-2,500 במאי ליותר מ-30 אלף בספטמבר, ומערכות ה-CI לבדן מבצעות כ-25 מיליון שליפות של הקוד ביום. צוות של שבעה אנשים בנה את Scion ואת כלי סקירת הקוד Antique, והחברה מדווחת שהתשתית החדשה צורכת פי 200 פחות מעבד וזיכרון מהמערך שהחליפה.
מקדונה מדגיש שני דברים. הראשון, ש-Git תוכנן למפתחים שעובדים על עותק מקומי, ולא לעומס של סוכנים קצרי חיים. השני, שלפי Anthropic המהנדסים מבלים יותר זמן בהגדרת עבודה, בבדיקתה מול אילוצים ובדחייה של תוצרים. הפוסט של Anthropic מתאר סוקרים שבוחנים את הכוונה של השינוי במקום לקרוא כל שורת קוד.
למה הכול מסמך
לפי מקדונה, עבודה משפטית התארגנה סביב מסמכים כי ניסוח דרש מאמץ אנושי רב, וכי מסמך הוא דבר מוחשי שאפשר לחתום עליו. כלי ניהול מסמכים, השוואת גרסאות ו-Workflow נבנו סביב ההנחה הזו, וה-AI נכנס לתוכם. אבל לטענתו, חלק גדול מהעבודה האמיתית קורה מסביב למסמך: הערכת זכויות, זיהוי עובדות מהותיות, הערכת סיכון ובירור מי הסכים למה. המסמך מתעד את החשיבה הזו או נותן לה תוקף, ואלה שני תפקידים שונים.
הדוגמה שלו היא קרן עם ארבעים משקיעים, מכתבי צד (Side Letters) וסעיף "האומה המועדפת" (MFN). משקיע מבקש זכות שניתנה למשקיע אחר, ועורך דין צריך לאתר מסמכים, לבדוק זכאות וחריגים ולנסח הודעות. בגישה שמקדונה מציע, הבקשה נרשמת כשינוי ברשומת התיק, המערכת מסמנת הוראות רלוונטיות, משאירה עמימות גלויה וממתינה לאישורים. הצעה, אישור והסכם חתום נרשמים כאירועים נפרדים. הוא מבהיר שהרשומה אינה משנה את המצב המשפטי בעצמה: לדבריו, הזנה לתוכנה לא הופכת דבר לבעל תוקף משפטי.
איפה ההשוואה ל-Git נשברת
כאן מקדונה מסייג את האנלוגיה שלו. Git משחזר איך נראה מאגר בנקודת זמן, אבל בתיק משפטי רצות כמה היסטוריות במקביל. חוזה שנחתם בינואר, הפרה אפשרית במרץ, גילוי ללקוח באפריל, מחלוקת עובדתית במאי ועמדה מוסכמת ביוני: הטקסט לא השתנה, והייעוץ כן. מערכת שימושית צריכה לעקוב אחר טענות, תאריכים, ידיעה, ראיות, פרשנויות וסמכות, ואולי גם אחר מה שעורך הדין ידע באופן סביר בעת שייעץ.
הוא מזהיר מלהתייחס לפרשנות שנויה במחלוקת כאל בעיית ניקוי נתונים, ומבחין בין הרעיון שלו לבין "Git לחוזים" או חוזים ממוחשבים במלואם, ומזכיר את Accord Project כעבודה רלוונטית. המקורות המחייבים, ההסכם והחקיקה, ממשיכים לגבור על מסקנות הרשומה.
הסקירה היא צוואר הבקבוק
אם סוכנים מייצרים טיוטות בזול, קריאה אנושית של כל עמוד הופכת לפקק. מקדונה מציע להציג לסוקר את ההחלטות המסחריות, הראיות, פרמטרי המשא ומתן, מי מוסמך להכריע, ואת הנוסח שמממש כל החלטה. קריאה צמודה של הנוסח עדיין נדרשת כשהסתייגות עדינה משנה. הוא מוסיף נקודת ממשל: סוכן יכול להמליץ, אבל ייתכן שהלקוח שמר את ההחלטה ליועץ המשפטי או לוועדת השקעות. המערכת צריכה להבחין בין יכולת לבין סמכות, והסוכן המציע לא אמור לקבוע בעצמו אם הוא זקוק לפיקוח. לרעיון של שכבת סמכות מקדונה התייחס גם כשניתח את אירוע הסוכנים של OpenAI שהגיעו לתשתית של Hugging Face.
ההמלצה המעשית צנועה. מקדונה מציע להתחיל בסוג תיק אחד, זכויות משקיעים בקרן, עם הסכמים סינתטיים ואירועים מבוימים, ולהשוות בין חיפוש וניסוח טובים לבד לבין אותם כלים בתוספת היסטוריה מובנית של אירועים, זכויות, ראיות, תלויות ואישורים. המדדים: תלויות שהוחמצו, יכולת הסבר, טיפול במחלוקות פתוחות, הבחנה בין הצעה לשינוי בתוקף, והמאמץ האנושי שנדרש כדי לתחזק את הנתונים. לדבריו, לראות איפה הניסוי נכשל ילמד יותר מעוד הדגמה של AI שמנסח חוזה.
עוד בנושא
- ריאן מקדונה: מערכת AI משפטית יכולה להפיק תוצר טוב ועדיין להתנהג רע
- ריאן מקדונה: אישור אנושי לכל צעד של סוכן AI הוא לא שליטה
- ריאן מקדונה: המדד שצריך לעניין משרדים הוא עלות לתוצאה שאפשר לסמוך עליה, לא מחיר הטוקן