בפברואר 2025 קבע בית המשפט העליון שאפשר להטיל סנקציות על מי שמגיש אסמכתאות בדויות, ונמנע מלהטיל אותן. שנה וחצי אחר כך, ההימנעות הזו כבר לא רלוונטית.
בבג״ץ 38379-12-24 (השופטים כנפי-שטייניץ, מינץ ואלרון, 23 בפברואר 2025) נדונה עתירה שנתמכה בשלושים ושישה פסקי דין שאינם קיימים. עורכת הדין הסתמכה על אתר מבוסס בינה מלאכותית שקולגות המליצו עליו, ולא אימתה את התוצרים. בית המשפט קבע שעורך דין המגיש אסמכתאות בדויות חוטא כלפי ארבעה: הלקוח, בית המשפט, הצד שכנגד וכבוד המקצוע, ומנה את הסעדים העומדים לרשותו. הוא נמנע מהפעלתם, וציין שמדובר במקרה ראשון.
כתבנו על פסק הדין הזה בזמן אמת, ומיסגרנו את הכשל כתנועה בין בורות לאדישות. השאלה שנשארה פתוחה הייתה מה יקרה במקרה השני. יש עליה תשובה.
מה קרה מאז
באוגוסט 2025 דווח על הטלת הוצאות אישיות על עורכת דין שהציגה אסמכתאות שמקורן בבינה מלאכותית (law.co.il, 10.8.2025). ההוצאות האישיות הן הנקודה, ולא הסכום: הן מוטלות על עורך הדין ולא על הלקוח, בדיוק כדי למנוע מצב שבו מי שקיבל ייצוג לקוי גם משלם עליו.
במהלך 2026 התופעה כבר אינה מרוכזת בערכאה אחת. לפי מאגר פסקי הדין בנושא בינה מלאכותית של law.co.il, בין הפסיקות שפורסמו השנה נמנות:
- עפ״ת 65432-11-25, מחוזי מרכז, יוני 2026. ערעור נדחה, ובית המשפט הדגיש את הצורך בבחינה ביקורתית בעת הסתמכות על כלי בינה מלאכותית
- ת״ק 51878-09-25, תביעות קטנות אשדוד, מאי 2026. בקשת נתבע נדחתה, והוטלו סנקציות בגין הפניה להוראות דין שאינן קיימות
- ת״א 7976-09-25, מחוזי תל אביב, יולי 2026. טענה לאסמכתאות בדויות בכתב הגנה נדונה לגופה
שימו לב לתביעות הקטנות ברשימה. מי שהניח שזו בעיה של עתירות מורכבות טעה. הכשל מופיע בכל ערכאה שבה מישהו כותב מסמך, וזה כולל בעלי דין שאינם מיוצגים, שמגיעים עם פלט שנראה להם מקצועי.
זו לא תופעה ישראלית
מאגר AI Hallucination Cases, שמתחזק החוקר דמיאן שרלוטן ומתעד החלטות שיפוטיות שבהן צד הסתמך על חומר בדוי, חצה באמצע 2026 את רף 1,600 ההחלטות ומכסה יותר מעשר מדינות, ישראל בהן. קצב הצמיחה שלו הוא הנתון המעניין יותר מהמספר עצמו.
ובכל זאת יש לישראל מאפיין משלה. גילוי הדעת של ועדת האתיקה הארצית מציין שיכולות המערכות בעברית ובמשפט הישראלי ״ככל הנראה נמוכות עוד יותר מאשר היכולות הנמוכות באנגלית או ביחס למשפט אמריקאי או אנגלי״, ומוסיף שספק רב אם למערכות יש גישה למאגרי המידע המשפטיים הסגורים. המשמעות המעשית היא שהסיכון בעברית גבוה מהסיכון שעליו נכתבו רוב האזהרות בעולם.
מה זה משנה במשרד שלכם
ראשית, שינוי בנטל. כל עוד היה זה ״מקרה ראשון״, אפשר היה לטעון שלא הייתה מודעות. אחרי גילוי דעת של ועדת האתיקה, פסק דין של העליון וסדרת החלטות בערכאות דיוניות, טענת אי-הידיעה קשה להישמע. מי שנדרש להסביר את עצמו יידרש להראות נוהל, ולא כוונה.
שנית, שינוי בזהות הנתבע. הוצאות אישיות אינן עוברות ללקוח, ואינן מכוסות בהכרח. זו חשיפה של השותף החתום, גם כשהטיוטה נכתבה על ידי מתמחה.
שלישית, שינוי במה שנחשב הגנה. גילוי הדעת קובע שאם לא עלה בידי עורך הדין לאמת את המידע, חובתו ליידע את בית המשפט ואת הצד שכנגד, ולציין בהערת שוליים באיזו מערכת השתמש ובאיזו שאילתה. גילוי מראש הוא הליך תקין. גילוי בדיעבד הוא הגנה.
הערה על המקורות
בכתבה על אסמכתאות בדויות, מקור לא מקושר הוא בדיחה על חשבון הכותב. לכן: פסק הדין של בג״ץ מובא לפי מספר ההליך והרכב השופטים. שלוש הפסיקות מ-2026 מובאות כפי שהן מדווחות במאגר של law.co.il, וזה גם הניסוח המדויק של מה שאנחנו יודעים עליהן. ההוראות האתיות מובאות מגילוי הדעת המלא, שפורסם באתר gov.il.
מי שרוצה את שכבת העבודה שמתחת לזה ימצא אותה בנוהל בדיקת האסמכתאות בארבעה שלבים.