אטיה רוטמן פרנד, סמנכ"לית שותפויות ליטיגציה ב-Darrow, פרסמה ב-22 בינואר מאמר על מה שלמדה מהובלת צוות שעובד מול משרדי תובעים. הטענה המרכזית שלה: בעבודה משפטית שבה רוב ההחלטות נופלות עוד לפני שהוגשה תביעה, הטכנולוגיה אמורה לחדד את שיקול הדעת האנושי ולא להחליף אותו.
המאמר פורסם ב-Artificial Lawyer כתוכן חסות מטעם Darrow, ולכן כדאי לקרוא אותו גם כהצגה של האופן שבו החברה רוצה למצב את עצמה. Darrow מציגה את עצמה כפלטפורמת "מודיעין משפטי" שמזהה עילות תביעה פוטנציאליות עבור משרדי תובעים, בעיקר כאלה שעובדים בשכר טרחה מותנה הצלחה. רוטמן פרנד מובילה כארבע וחצי שנים את הצוות שמשוחח עם עורכי הדין האלה ועוזר להם להחליט אם לקחת תיק.
החלטה בתנאי אי ודאות
נקודת המוצא של רוטמן פרנד היא שבמשרד שמקבל שכר רק אם ינצח, ההחלטה החשובה מתקבלת בשלב המוקדם, לפני שיש תמונה מלאה. לכן, לדבריה, מנהיגות טובה נמדדת באיכות ההחלטות כשאין ודאות. התפקיד של הצוות שלה הוא להציג לשותפים את הסיכונים ואת השיקולים לכאן ולכאן בצורה ברורה, ולהשאיר להם את ההכרעה. היא מזהירה במפורש מפני הפיתוי להציג ביטחון גבוה מהמוצדק: זה עשוי להחליק שיחה אחת, אבל שוחק את האמון לאורך זמן.
שלושה לקחים
הלקח הראשון נוגע לגיוס. רוטמן פרנד מחפשת אנשים שמבינים תהליך מספיק טוב כדי לדעת מתי לפעול לפיו ומתי לסטות ממנו. בראיונות היא מפעילה סימולציה: המראיינים מגלמים עורכי דין פוטנציאליים, והמועמד צריך לפתוח ולנהל שיחה על תיק אפשרי כמעט בלי רקע. הבודקים מסתכלים איך הוא מתמודד עם חוסר מידע, איך הוא מציג את Darrow למי שלא שמע עליה, והאם הוא משנה כיוון כשהשיחה משתנה.
הלקח השני הוא לתכנן מראש מקום להתנגדות. היא נשענת על דוגמה מארגוני מודיעין, שבהם אנליסטים בלי סמכות החלטה משתתפים בתהליך ומעודדים לערער על המסקנות. לטענתה, כשארגון מתייחס לקול מתנגד כאל חיכוך ולא כאל אות, הוא מפסיק לתקן את עצמו והסיכון מצטבר בלי שאיש מבחין בו.
הלקח השלישי הוא זה שנוגע ישירות ל-AI. לפי רוטמן פרנד, ערכה של הטכנולוגיה הוא בהפיכת מידע לקריא, בחיבור בין אותות מפוזרים ובהפחתת חיכוך, אבל ההחלטה מה לעשות נשארת אצל אנשים. היא משתמשת בדימוי של מכשירי טיסה, שעוזרים לטייס לשמור על התמצאות דווקא כשהאינסטינקטים שלו מטעים אותו. הם לא טסים במקומו.
מ"נזק" ל"תביעה"
כדי להסביר למה זיהוי מוקדם חשוב, רוטמן פרנד מפנה למאמר הקלאסי של Felstiner, Abel ו-Sarat, "The Emergence and Transformation of Disputes", שמתאר שלושה שלבים בהתהוות סכסוך: לתת שם לפגיעה, לייחס אותה למישהו, ולדרוש סעד. לפי המודל הזה, רוב הסכסוכים הפוטנציאליים לא מגיעים לבית משפט פשוט כי השלבים המוקדמים לא קורים. במילותיה, נזק צריך קודם להפוך למובן כדי שאפשר יהיה לטפל בו. כאן היא ממקמת את הטכנולוגיה של Darrow: איסוף נתונים ציבוריים מפוזרים וארגונם לתמונה שעורך דין יכול לבחון.
זה לא הטקסט הראשון שלה בכיוון הזה. ב-מאמר קודם מדצמבר 2025, גם הוא בחסות Darrow, תיארה איך החברה סורקת מידע ציבורי בתחומי פרטיות, הגנת הצרכן ואיכות הסביבה ומעבירה אותות לעורכי דין של תובעים, שהם אלה שמחליטים אם לתבוע. שם ציטטה את פרופ' David Yosifon מאוניברסיטת סנטה קלרה, שלפיו מלאכת ההכרעה נשארת בסופו של דבר בידי בני אדם, ואת Richard Susskind. על המאמר ההוא כבר כתבנו כאן בדצמבר.
למה זה רלוונטי למשרדים
המסר של רוטמן פרנד אינו חדש בפני עצמו, אבל הוא מגיע מחברה שכל המודל העסקי שלה הוא שימוש ב-AI כדי לאתר תיקים לפני שמישהו אחר ראה אותם. הבחירה שלה להדגיש את גבולות הכלי, ולא את יכולותיו, משקפת שאלה מעשית שכל משרד שמאמץ כלי ניתוח וחיזוי צריך לשאול: מי חותם על ההחלטה, ואיך נשמר מקום לקול שאומר "רגע, זה לא נראה נכון". הצעות כמו סימולציה בראיון עבודה ומנגנון מובנה לערעור על מסקנות ניתנות ליישום גם בצוותים שאין להם קשר לליגל-טק.
עוד בנושא
- Darrow על תפקיד עורך הדין: הטכנולוגיה מרחיבה את הרשת, השיפוט נשאר אנושי
- מנכ"ל Darrow: "מודיעין משפטי" מבוסס AI יאתר הפרות חוק לפני שהלקוח מגיע למשרד
- סטארט-אפים כמו Darrow ו-Rain Intelligence מפעילים AI כדי לאתר את התובענה הייצוגית הבאה