בית המשפט הפדרלי למחוז הצפוני של קליפורניה דחה ברובה את בקשת Otter.ai לסלק על הסף את התביעה הייצוגית נגדה, שעוסקת בבוט התמלול שלה. הנימוק שעומד במרכז ההחלטה: כשהספק שומר את תוכן הפגישות ומשתמש בו לאימון המודלים שלו, הוא כבר לא רק "הארכה" של הלקוח שהזמין אותו לשיחה.
ההחלטה ב-In re Otter.ai Privacy Litigation, No. 25-cv-06911-EKL ניתנה ב-13 באוגוסט על ידי השופטת יומי לי. חשוב לזכור את השלב: מדובר בבקשה לסילוק, ובית המשפט בדק רק אם הטענות מתוארות באופן סביר. הוא לא קבע ש-Otter הפרה חוק.
על מה התביעה
שבעה תובעים מקליפורניה, אילינוי ומדינת וושינגטון טוענים ש-Otter Notetaker מצטרף לפגישות ב-Zoom וב-Microsoft Teams כ"משתתף שקט", מקליט ומתמלל בזמן אמת בלי הסכמת כל המשתתפים. לפי כתב התביעה, החברה שומרת את תוכן השיחות ואת טביעות הקול של המשתתפים לשימושה המסחרי, בין היתר לאימון מודלי זיהוי הדיבור ולמידת המכונה שלה. בין השיחות: שיחה עם איש מקצוע רפואי ושיחות עם יועצים פיננסיים.
"הארכה של הלקוח" או צד שלישי
Otter טענה שהבוט מוזמן לפגישה ומשמש ככלי ההקלטה של מארח הפגישה, ולכן הוא צד לשיחה ולא מאזין מבחוץ. בית המשפט הסכים שספק תוכנה שפועל רק כהארכה של הלקוח שלו אינו מיירט צד שלישי, כמו שנקבע ב-Graham v. Noom. אבל כאן, לפי הטענות, Otter גם שומרת את הנתונים ומשתמשת בהם לשיפור המודלים שלה. די בזה, בשלב הזה, כדי לתאר אותה כ"מאזין צד שלישי" לפי סעיף 631 לחוק הפרטיות של קליפורניה (CIPA).
אותו היגיון חזר בעילה לפי החוק הפדרלי, ECPA. החוק פוטר צד לשיחה, אבל לא כשהיירוט נעשה למטרה נזיקית. Otter טענה שהמטרה הייתה מסחרית בלבד, ובית המשפט ציטט פסיקה קודמת: ביצוע עוולה ורדיפת רווח אינם סותרים זה את זה.
טביעות קול בחוק הביומטרי של אילינוי
התובעים מאילינוי טוענים שתיוג הדוברים של Otter אוסף טביעות קול. לפי חוק הפרטיות הביומטרית של אילינוי (BIPA), כפי שהוא מצוטט בהחלטה, סעיף 10 לחוק (740 ILCS 14/10) מונה טביעת קול בין ה"מזהים הביומטריים", וסעיף 15(ב) אוסר לאסוף מזהה כזה בלי הודעה בכתב והסכמה בכתב. בית המשפט קיבל את התיאור: לפי כתב התביעה, Otter בונה "פרופיל זיהוי דובר" שמאפשר לה לזהות את אותו אדם בפגישות הבאות. גם טענת החברה שהחוק לא חל מחוץ לאילינוי נדחתה, כי התובעים גרים באילינוי והשתתפו בפגישות כשהיו שם.
ל-BIPA יש משקל כלכלי מיוחד. לפי ניתוח של Sheppard Mullin שפורסם ב-Legal 500 ב-25 באוגוסט, החוק קובע פיצוי מוסכם של 1,000 דולר להפרה רשלנית ו-5,000 דולר להפרה מכוונת.
מה נפל
לא הכול שרד. טענות לפגיעה בפרטיות של תובעים שתיארו את שיחותיהם רק כ"פרטיות" או "רגישות", בלי פירוט, נמחקו. התובע ששוחח עם איש מקצוע רפואי עבר את הרף. נמחקו גם העילות לפי חוק הונאות המחשב הפדרלי (CFAA), חוק המחשבים של קליפורניה וחוק הפרטיות של וושינגטון, עם רשות לתקן תוך 14 יום. עילות עשיית עושר, תחרות בלתי הוגנת וסעד הצהרתי ממשיכות.
כותבי הניתוח ב-Sheppard ממליצים לארגונים לברר עד כמה ספק התמלול משתמש במידע שנאסף לצרכיו שלו, לדבר עם הספק ישירות ולא להסתפק בתנאי החוזה, ולשקול את התועלת מול הסיכון. על ההבטחות של כלי תמלול ייעודיים לעורכי דין בנושא הסודיות כתבנו כאן באפריל.
ובישראל
לעורכי דין ישראלים יש שכבה נוספת. ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין קבעה בהחלטה 125/25, בגיליון 78 של "אתיקה מקצועית", ש"תמלול הינו זהה במעמדו להקלטה". המשמעות: חל עליו כלל 22 לכללי האתיקה), שלפיו עורך דין לא יקליט שיחה עם לקוחו או עם עורך דין אחר אלא בידיעתם. על החלטת ועדת האתיקה כתבנו כאן. החלטת השופטת לי מוסיפה שאלה שהכלל הישראלי לא עוסק בה: מה הספק עושה בתוכן אחרי שהפגישה נגמרת.
עוד בנושא
- ועדת האתיקה הארצית: תמלול אוטומטי של שיחה דינו כהקלטה, וכפוף לכלל 22
- כלי תמלול AI ייעודיים לעורכי דין מבטיחים לפתור את בעיית הסודיות. מה הם מציעים בפועל