משרדי עורכי דין עדיין קונים כלי AI לפי רישיון למשתמש, אבל סוכנים צורכים מחשוב, והחשבון על המחשוב הזה עוד לא נכנס לתקציבים. זו הטענה המרכזית של ג'יימס הריסון, שותף לשעבר במשרד הבריטי Leigh Day, במאמר אורח שפורסם ב-Legal IT Insider ב-22 בספטמבר.
הריסון עבד יותר מ-17 שנה ב-Leigh Day, מונה לשותף ב-2023, ולפי הביוגרפיה שצורפה למאמר הוא מחפש כעת תפקיד טכנולוגי בכיר בענף המשפטי. המאמר הוא טיעון של כותב יחיד, וחלק מהמספרים בו הם הערכות שלו.
המספרים שעליהם נשען הטיעון
נקודת המוצא היא נתון שהריסון מייחס ל-Harvey: צריכת הטוקנים בפלטפורמה גדלה פי 14 בתוך שישה חודשים. הוא מצטט גם את גייב פריירה, ממייסדי Harvey, שהזהיר שלקוחות יתחילו לקבל "חשבונות צריכה של 10 מיליון דולר", ושאל מה בעצם עשה סוכן שעלה סכום כזה.
מכאן הריסון עובר להערכות משלו: לפי התעריפים הנוכחיים, שאילתת ניסוח אחת עולה כ-15 ליש״ט בטוקנים, וסקירה של 100 אלף חוזים מגיעה לכ-15 אלף ליש״ט. המאמר לא מפרט איך חושבו הסכומים האלה.
הוא מצביע גם על סימנים מהשוק. Legora העבירה ביוני את מוצר Agent Pro שלה לתמחור לפי צריכה. לפי הודעת החברה, הלקוח משלם על העבודה שהסוכן ביצע, כל הרצה ניתנת לשיוך לתיק, ומנהלי מערכת יכולים להגדיר ספי הוצאה. Microsoft, לפי הכותב, מחייבת סוכני Copilot מתוך מאגר קרדיטים משותף. על המעבר של Copilot Cowork לחיוב בקרדיטים דיווחנו ביוני.
למה המחיר צפוי לעלות
הטענה השנייה של הריסון היא שהמחירים הנוכחיים מסובסדים. ספקיות המודלים מתחרות על נתח שוק, והוא משווה את המצב לנסיעות הזולות של Uber בשנים הראשונות. לכך הוא מוסיף את פרדוקס ג'בונס: כשהטוקן זול יותר, משתמשים בו יותר, כך שההוצאה הכוללת יכולה לגדול גם כשמחיר היחידה יורד.
גם המבנה הכלכלי של השותפות משחק תפקיד. מנוי קבוע היה נוח כי היה צפוי. השקעה הונית, כמו זו של Latham & Watkins, שלפי הכותב רכשה שרתי GPU ומאמנת מודלים פתוחים בעצמה, מקטינה את הרווח לשותף בשנה שבה היא נעשית, ורוב המשרדים לא יוכלו להרשות אותה לעצמם.
מה הוא מציע למשרדים
ההמלצות של הריסון מעשיות למדי. ראשית, להתחיל מעבודה מנהלית בנפח גבוה ובסיכון נמוך, שבה עלות הבסיס כבר ידועה, ולא מהניסוח והסקירה הבולטים. שנית, למדוד: הוא מצטט מחקר של BARBRI על עשרה מנהלים בתשעה משרדים אמריקאיים, שלפיו המשרדים יודעים מי הפעיל את הכלים אבל כמעט לא יודעים איך העבודה עצמה השתנתה.
בחוזים מול הספקים הוא ממליץ על הגנת מחיר כדרישה ראשונה: תעריף קבוע לתקופה מוגדרת, הודעה מוקדמת על שינוי מחיר שתספיק כדי לעבור ספק, ותקרה לעליה שנתית. לצד זה, לעקוב אחרי הוצאות ה-AI לפי לקוח ותיק מהיום הראשון, ולשמור על שכבת המודל ניתנת להחלפה. השאלה האחרונה שהוא מעלה היא מי משלם: האם המשרד סופג את העלות, מגלגל אותה ללקוח, או מתמחר אותה מראש לפני שהלקוח רואה אותה בחשבון.
הרקע: התמחור עוד לא הדביק את הכלים
הטיעון של הריסון מתחבר לנתונים שפורסמו שבוע קודם לכן. לפי סקר של BigHand בקרב יותר מ-800 אנשי כספים בכירים במשרדים בבריטניה ובצפון אמריקה, 63% מהמשרדים עדיין מתמחרים בדרכים המוכרות, 30% שומרים על המחירים ומשתמשים בחיסכון מ-AI כדי להגדיל רווחיות, ועוד 30% עדיין בוחנים איך AI צריך להשפיע על התמחור. 35% מציינים את חוסר הנוחות של שותפים לדבר עם לקוחות על AI כחסם העיקרי.
הריסון עצמו לא מתנגד ל-AI. לשיטתו השאלה היא לא אם לאמץ, אלא באיזה סדר ובאיזו משמעת עלויות, מתוך הנחה שהמחירים של היום זמניים.
עוד בנושא
- נשיא Harvey: הטוקנים בפלטפורמה גדלו פי 14 בחצי שנה, והתמחור לפי מושב נבחן
- Legora משיקה את Agent Pro ומתמחרת אותו לפי צריכה, עם שיוך עלות לכל תיק
- Matt Pollins: תמחור AI לפי צריכה מחייב את המשרדים לשנות את מודל ההפעלה, לא רק את התקציב
- חישוב של Raymond Blyd: כמה Harvey ו-Legora גובות בפועל על מיליון טוקנים