ה-Law Society של אנגליה ווילס פרסמה ב-21 באוקטובר הנחיית עבודה (practice note) מקיפה על שימוש ב-AI בפרקטיקה המשפטית. המסר המרכזי: האחריות המקצועית לא עוברת למודל או לסוכן, כי למערכת AI אין אישיות משפטית נפרדת.
מסמך מנחה, לא כלל מחייב
ההנחיה, שנקראת "Using artificial intelligence in legal practice", מתפרשת לפי ה-Law Society Gazette על 58 עמודים. היא מוגדרת כעמדת הלשכה לגבי פרקטיקה טובה ולא כייעוץ משפטי, ומצהירה שאינה באה לעודד או להרתיע משימוש ב-AI אלא להסביר איך חובות קיימות חלות עליו. אין כיום רגולטור ייעודי ל-AI במקצוע, והשימוש כפוף לכללי ה-SRA, הרשות המפקחת על הסוליסיטורים, ולדיני הגנת המידע, השוויון והגנת הצרכן.
ההנחיה מזכירה שה-SRA פרסמה באוגוסט 2026 הודעת אזהרה על שימוש לרעה ב-AI, שהתמקדה בשני סיכונים: הזיות שמובילות למידע או לאסמכתאות שגויות, והזנת מידע חסוי של לקוחות למערכות בלי הגנות חוזיות וטכניות מתאימות. על מקרה מהשטח, מכתבים לבית המשפט עם נוסח חקיקה שלא קיים, דיווחנו על Pinsent Masons שפנתה ל-SRA.
אחריות שלא עוברת
החלק על חבות נשען על הצהרה משפטית של ה-UK Jurisdiction Taskforce (UKJT) בנושא חבות לנזקי AI. ההנחיה קובעת במפורש שאי אפשר להעביר חבות למערכת AI, כי אין לה אישיות משפטית נפרדת. עורך דין עלול להימצא רשלן אם השתמש ב-AI באופן לא הולם, בחר מודל לא מתאים, לא ביצע בדיקת נאותות או לא אימת את התוצרים. הלשכה מפנה גם להחלטה הקנדית Moffatt v. Air Canada, 2024 BCCRT 149, שבה ניסתה חברת התעופה לטעון שהצ'טבוט שלה הוא ישות נפרדת האחראית למעשיה.
אותו עיקרון חל על סוכנים. לפי ההנחיה, שימוש בסוכני AI ובמערכות אוטונומיות לא מעביר ולא מקטין את האחריות, וככל שהאוטונומיה גדלה נדרשים הרשאות מצומצמות, נקודות אישור אנושיות ואחריות שמוקצית לאנשים בשמם. עוד נכתב שמערכת AI לא יכולה לאמת לבדה את דיוק התוצאות שלה, ושהסתמכות על AI כדי לבדוק AI לא תעמוד בחובות המקצועיות. גם ריאן מקדונה מ-KPMG Law טען שאישור אנושי לכל צעד של סוכן אינו שליטה.
נשיא הלשכה, ברט דיקסון, אמר ל-Gazette שאי אפשר להעביר אחריות מקצועית לשום מערכת AI, והזהיר ש"הסתמכות יתר על מערכות AI עלולה להוביל לפער קטסטרופלי" בכישורים ובידע המשפטי של העתיד.
מה עם הצעירים
ההנחיה מקדישה פרק לשחיקת מיומנויות. היא קובעת שהסיכון קיים בכל שלב בקריירה, אבל משמעותי במיוחד לעורכי דין צעירים ולמתמחים שעוד בונים שיקול דעת. מי שאחראי על עמיתים צעירים מתבקש לוודא ש-AI לא מחליף את ההזדמנויות שלהם לפתח מחקר, ניסוח וניתוח, להבין איך מגיעים למסקנה משפטית ולזהות טעויות וטענות לא מבוססות. ההמלצה המעשית: להתייחס לתוצרי AI באותה ספקנות מקצועית שמפעילים על עבודה של מתמחה.
גילוי ללקוח ולבית המשפט
בנושא השקיפות ההנחיה מבחינה בין סוגי שימוש. לקוחות צריכים לקבל מידע מתאים על האופן שבו יטופל עניינם, כולל השימוש ב-AI, ואסור להציג את השימוש באופן מטעה ללקוח, לבית המשפט או לצד שלישי. הלשכה ממליצה לשקול פירוט במכתב ההתקשרות: שהמשרד משתמש ב-AI, באילו מערכות, לאילו משימות ואיך המידע מוגן. מנגד, שימוש שגרתי ומנהלי, למשל חיפוש במידע פומבי או סיכום חומר פנימי, לא בהכרח מחייב גילוי ספציפי או הסכמה. ההנחיה מוסיפה שמותר לבקש מלקוחות לגלות אם הם עצמם השתמשו ב-AI בחומרים שהעבירו.
לגבי בית המשפט, ההנחיה מציינת שאין כיום חובה ספציפית לגלות שימוש ב-AI בהכנת כתבי בי-דין, ושעורך הדין נשאר אחראי לכל מסמך שנושא את שמו. ה-Civil Justice Council התייעץ השנה על כללי שקיפות, והלשכה השיבה שהיא תומכת בגישה הדרגתית: גילוי ממוקד כשה-AI משפיע מהותית על תוכן, ראיות או הוגנות ההליך, בלי לכלול כלי איות ועיצוב, ובלי להסתמך על גילוי לבדו במקום ממשל, הכשרה ופיקוח.
אין חובה להשתמש, לפחות בינתיים
נקודה מעניינת נוספת: ה-UKJT מעלה את האפשרות שבעתיד בעל מקצוע יימצא אחראי דווקא על כך שלא השתמש ב-AI, במקום שבו עמית סביר היה משתמש. הלשכה מבהירה שאין הנחיה שלה או של ה-SRA שמחייבת שימוש ב-AI, ושאין כוונה לפרסם כזו בשלב זה. אקבר דטו, יו״ר משותף של ועדת הטכנולוגיה של הלשכה, תיאר את המסמך כריכוז של מידע במקום אחד שנועד לעזור לתרגם עקרונות כלליים לעבודה יומיומית.
עוד בנושא
- שופט אנגלי נזף ב-Pinsent Masons על מכתבים לבית המשפט שנוסחו ב-AI, והמשרד פנה ל-SRA
- ריאן מקדונה: אישור אנושי לכל צעד של סוכן AI הוא לא שליטה
- מנכ"ל Coalition: ביטוח אחריות מקצועית לעורכי דין מתחיל לסנן שימוש ב-AI