הצטרפו לקורס

עורכי דין כותבים קוד עם AI: מה כבר קורה בשטח, ואיך משרד מסדיר את זה

איור: גינה קהילתית מלמעלה שמחולקת לחלקות בחוטים מתוחים על יתדות ובכל חלקה מבנה ביתי אחר, כמשל למסגרת שקובעת מה מותר לבנות ואיפה

Vibe Coding, כתיבת תוכנה באמצעות תיאור בשפה טבעית למודל AI במקום כתיבת קוד ידנית, יצא בחודשים האחרונים מעולם המפתחים והגיע לעורכי דין. ינואר 2026 הביא שלוש דוגמאות ברורות לכך: עורך דין שבונה כלים בעצמו, קהילה שמציגה את הפרויקטים, ופלטפורמה שמוכרת את התשתית. מה שעדיין חסר ברוב המשרדים הוא מסגרת שקובעת מה מותר לבנות, איפה זה רץ ועל איזה מידע.

עורך הדין שבונה לעצמו

ג'יימי טסו, Senior Associate ב-Clifford Chance בהונג קונג, מוכר ברשתות בזכות כלים שהוא בונה בעצמו. בראיון ל-Artificial Lawyer הוא תיאר דרך ארוכה: ניסיון מוקדם לאמן מודלי שפה קטנים שנתקע, אחר כך כלים לעיבוד מסמכים שבנה בכלי ה-No-Code של Microsoft בתוך המשרד, וחלקם אף אומצו בו. היום הוא בונה אפליקציות עצמאיות שמתארחות ב-Replit, בהן קונספט של "סימולציית חוזה" שבו פרסונות AI מתווכחות על סעיף.

הטיעון שלו כלכלי: לדבריו, העלות של בניית כלים פנימיים איכותיים ובני תחזוקה יורדת מהר. הוא צופה יותר כלים "חד-פעמיים" שנבנים לתהליך עבודה מסוים ולא דורשים תחזוקה ארוכה, אבל לא מבטל את הצורך לקנות פלטפורמות בשביל תחזוקה, תמיכה והיקף. גם על אבטחה הוא לא מוותר. לדבריו, האבטחה לא נעלמת אלא הופכת לסטנדרטית יותר, עם סריקות אוטומטיות ובדיקות תלויות, ופריסה לכל המשרד עדיין דורשת עבודה על אירוח, ניהול משתמשים ותמיכה.

הקהילה והתשתית

ב-26 בינואר הודיעו כריס ברידג'ס, מאט פולינס ואלכס בייקר על Vibecode.law, פלטפורמה פתוחה שבה עורכי דין ואנשי ליגל-טק מציגים כלים שבנו בעצמם. ברידג'ס הגדיר אותה כמיזם שמנוהל בידי הקהילה ובשבילה. באותה הודעה הוא גם אמר את מה שמשרדים צריכים לשמוע: פרויקטים שאנשים שאינם מפתחים בנו בעזרת AI אינם מוכנים לסביבת ייצור כמו שהם. הפתרון שהוא מציע הוא "ארגזי חול" בטוחים בתוך המשרדים, לאפליקציות בסיכון נמוך ובתחזוקה נמוכה.

שבועיים קודם לכן, ב-7 בינואר, הושקה Case.dev, מיזם חדש של סקוט קווטון, מייסד CaseMark. החברה מציעה 13 שירותים דרך ממשק אחד, בהם OCR, תמלול, גישה ליותר מ-130 מודלים, אחסון קבצים וחיפוש סמנטי, ומכריזה על Thurgood, עוזר קוד לאנשים לא טכניים שמתארים את האפליקציה במילים. קווטון טוען שאבטחה ותאימות ברמה משפטית מובנות בפלטפורמה, אך הכתבה לא מזכירה תקנים או הסמכות מסוימים.

שאלת הממשל

כשעורך דין בונה כלי בעצמו, שלוש שאלות קמות מיד: לאן הולך המידע שמוזן לכלי, מי בודק את הקוד, ומי אחראי כשהכלי טועה. התשובות לא חדשות, והן כבר כתובות בחלקן בכללים הקיימים.

גילוי הדעת המקדים של ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין (החלטה את/60/24) קובע (סעיף 10) שעורך הדין נושא באחריות מלאה, נזיקית, אתית ואחרת, לשימוש שהוא ועובדי משרדו עושים בפלטפורמות AI. הוא ממליץ ככלל לא להזין למערכות פתוחות חומרים סודיים, ומבחין בין מערכות פתוחות לבין מערכות סגורות פנים-משרדיות, שהשימוש בהן עדיף. אבל גם לגבי מערכות סגורות, גילוי הדעת דורש זהירות "בעת אימוץ או בעת פיתוח" שלהן, ומפרט: למנוע זליגה החוצה, להפריד הרשאות בין עורכי דין שאינם אמורים להיחשף לאותו תיק (כולל "חומה סינית"), ולוודא שספקים חיצוניים מחויבים חוזית שלא להעביר את פירות האימון ללקוחות אחרים.

אם מחברים את זה לפרקטיקה של Vibe Coding, מתקבלת רשימה קצרה ומעשית: אילו כלים מותר לבנות בלי אישור (למשל, רק על מידע פומבי או סינתטי), איפה הם מתארחים, מי סורק את הקוד לפני שהוא נוגע במידע של לקוח, ומי הבעלים של הכלי אחרי שהבונה עובר למשרד אחר. ההערה של טסו על פרויקטים שמשוכפלים (Fork) מבהירה למה זה חשוב: לדבריו, ברגע שמישהו לוקח קוד ומשכפל אותו, האחריות לתחזק אותו עוברת אליו.

עוד בנושא

מקורות

פסיקה ורגולציה לפני שהן מגיעות אליכם מהלקוח

גיליון חודשי אחד, למשפטנים שרוצים לדעת מה נפסק, מה השתנה ברגולציה, ומה זה משנה לעבודה שלהם בפועל. בלי ספאם, וניתן להסיר את ההרשמה בכל עת.