ב-25 בספטמבר דחה בית המשפט הפדרלי לערעורים למחוז קולומביה את עתירות Anthropic, ואישר את החלטת משרד המלחמה האמריקאי (לשעבר משרד ההגנה) להרחיק את Claude משרשרת האספקה שלו. עו"ד מאי הר-שי, עמיתת מחקר במרכז שמגר למשפט דיגיטלי וחדשנות באוניברסיטת תל אביב, מציעה לקרוא את פסק הדין כשיעור רחב יותר: התלות של לקוח בספק AI לא מסתיימת במכירה, ותנאי השימוש של הספק פועלים גם כחוזה וגם כחלק מהמודל עצמו.
מה קבע בית המשפט
פסק הדין בתיק Anthropic PBC v. U.S. Department of War, מס' 26-1049 (שאוחד עם 26-1162), ניתן בהרכב השופטים הנדרסון, קטסאס וראו. את דעת הרוב כתב השופט קטסאס, והשופטת הנדרסון כתבה דעת מיעוט.
הרקע, כפי שמתואר בפסק הדין: Anthropic הקלה בהדרגה בהגבלות השימוש עבור הצבא, פיתחה מודל ייעודי בשם Claude Gov ונספח מדיניות לממשלה, אבל סירבה לוותר על שני איסורים, שימוש ב-Claude ללחימה אוטונומית קטלנית ולמעקב המוני אחרי אמריקאים. ב-9 בינואר 2026 הורה שר המלחמה פיט הגסת' לכלול בחוזי AI נוסח של "כל שימוש חוקי". ב-26 בפברואר סירבה Anthropic, וב-3 במרץ קבע השר ש-Claude מהווה "סיכון משמעותי לשרשרת האספקה". על הדיווח ש-Claude שימש בתקיפה באיראן שעות אחרי ההכרזה כתבנו עוד במרץ.
ההחלטה התקבלה מכוח חוק אבטחת שרשרת האספקה ברכש הפדרלי משנת 2018, 41 U.S.C. § 4713, שמגדיר "סיכון שרשרת אספקה" בסעיף (k)(6) ככולל, בין היתר, את הסיכון שגורם כלשהו "יתמרן באופן אחר" את פעולת המוצר. הביקורת השיפוטית מתנהלת ישירות בבית המשפט לערעורים לפי 41 U.S.C. § 1327(b).
הרוב קבע שהמשרד ביסס היטב את מסקנתו. לפי פסק הדין, Anthropic עצמה הודתה שהיא מקודדת הגבלות לתוך המודל, ההגבלות האלה גרמו בעבר לסירוב לבקשות לגיטימיות של משתמשים ממשלתיים, ופרץ ויכוח על השאלה אם האיסורים החוזיים חלים על מבצע צבאי מסוים מעבר לים. טענות חוקתיות של הליך הוגן וחופש ביטוי נדחו. לפי הרוב, ההרחקה נבעה מסירוב לתנאי חוזי שהמשרד ראה כחיוני, לא מתמיכת החברה ברגולציה. הנדרסון, בדעת המיעוט, סברה שהמונח "לתמרן" בחוק מכוון לגורמים זדוניים ועוינים, ולא לספק שמתעקש על תנאים חוזיים בתום לב.
שליטה מרחוק, או שליטה דרך האימון
אחת הנקודות המעניינות היא השאלה הטכנית. Anthropic טענה שאין לה גישה, ניטור או אפשרות לשנות מודל שכבר נמסר למערכות המסווגות, ואין לה "מתג כיבוי" מרחוק. לכן, טענה, המשרד יכול לבדוק כל גרסה חדשה מראש ולסרב לה אם לא תעמוד בציפיות. בית המשפט לא השתכנע. הוא הצביע על כך שההגבלות מוטמעות באימון עצמו ונכנסות לכל גרסה חדשה, על אטימות המודלים, ועל קצב שחרור הגרסאות. לשון פסק הדין: המשרד לא יכול להשתמש במערכות AI ש"נשארות לכודות בענבר".
הקריאה של מרכז שמגר
במאמר שפרסמה ב-7 באוקטובר מחלצת הר-שי מפסק הדין כמה תובנות. הראשונה: גם מדינה נשארת תלויה במודלים ובתשתיות של ספקים פרטיים כל עוד היא משתמשת בהם. אחרי ההרחקה, היא מציינת, המשרד עבר לספק מסחרי אחר ולא בנה תשתית עצמאית. פסק הדין עצמו מתעד שהמשרד הרחיב במהירות את ההתקשרות עם OpenAI.
השנייה: תנאי השימוש הם מנגנון שליטה ממשי, שנאכף גם בחוזה וגם בטכנולוגיה. לדבריה, ניתן לראות בכך בלם חיובי על כוח המדינה, אבל השיקולים של החברות אינם שקופים לציבור, ולעתים גם לא ללקוח, והם עשויים להיות מסחריים או תדמיתיים. היא שואלת אם תנאים כאלה הופכים למסגרת מעין-משפטית גמישה שמכתיבה לצבאות כיצד לפעול. כדוגמאות להשפעה של ספקים על פעולות ביטחוניות היא מזכירה את טענת Microsoft שצה"ל השתמש בשירותי הענן שלה בניגוד לתנאי השימוש, ואת ההחלטה של Starlink באוקראינה שלא להרחיב כיסוי במהלך מבצע.
לארגונים ומשרדים שמטמיעים מודלי AI, הדיון הזה מתורגם לשאלות חוזיות מוכרות, בקנה מידה חדש: מי מאשר עדכוני גרסה, מה קורה כשמדיניות השימוש של הספק משתנה, ומה תוכנית המעבר אם הספק או הלקוח מחליטים להיפרד.
עוד בנושא
- Anthropic מול הפנטגון: מגבלות הבטיחות של ספק AI הופכות לשאלה של רכש וסיכון ספקים
- יום אחרי שסומנה כסיכון לשרשרת האספקה: דיווח על שימוש של CENTCOM ב-Claude בתקיפה באיראן